על כתיבה ועל כותבים טיפים לכתיבה, ומאמרים ניוזלטר מבית הספר לכתיבת דרמה ===============================================================
מאמר: חשיבותו של תחקיר מאת: אבישי מילשטיין
נגיד שקריאה נכונה של שוק התיאטרון האקטואלי, פלוס נטיית לב, פלוס טיפה ניסיון אוטוביוגרפי, פלוס תחושת שליחות, מביאות אותך לכתוב את המחזה של חייך על הנושא "הנכון".
האמת שזה לא כל כך משנה, אבל רק בשביל הדוגמא – "בלדרי סמים". מה הם השלבים הנכונים לכתיבה על נושא זה ?
כתיבת דרמה מאתגרת את כל החושים
המחזאי שבך כבר רוצה "לכתוב". דיאלוגים מדהימים מתנגנים בתוך מוחך היצירתי ואתה – או את – לא יכולים להתאפק ויושבים להגיר את דמיונכם הדיאלוגי אל הדף. מה יקרה? אתם תכתבו, ואז תתקעו, לכל המאוחר אחרי יום הכתיבה השני. מדוע ? כתיבת דרמה מאתגרת את כל החושים, את כל האינטלקט, את כל העולם הרגשי והרבה מן האינטואיציה של הכותב . הפסיכואנליטיקאי המפורסם קרל גוסטב יונג דיבר בזמנו על "ארבעת סוגי החשיבה": הרציונאלית, הרגשית, החושית והאינטואיטיבית . כל "סוג חשיבה" שכזה הוא רובד מובלע במוחו של הקהל הקולקטיבי, והוא דורש התייחסות יותר מדויקת ורגישה ממה שניתן להסביר כאן . בכל מקרה, הכותב הדרמטי מחויב להפעיל באופן מאוזן את ארבעת סוגי החשיבה הללו על ידי כך שהוא כותב "בארבעת סוגי יצירה".
כתבתם מחזה על "בלדרי סמים?" הוא הגיע להצגה? בטוח שישבו לפחות שני בלדרי סמים בהצגת המחזה שלכם, יצפו במתרחש, יניעו בראשם בשקט באולם החשוך ויאמרו לעצמם: "שטויות! אין לזה שום קשר למציאות! המחזאי הזה לא טרח לעשות שום תחקיר". תחקיר? הרי זה מובן מאליו! המחזאי האמביציוזי והחרוץ אכן יפשוט על כל פרט שהוא מסוגל לקשר לנושא "בלדרי הסמים". הוא ירבוץ בארכיונים, יראיין, יבצע מעקבים סמויים וישחד דמויות רלבנטיות להיפתח בפניו – הכל כדי לאסוף מספיק חומר אובייקטיבי על הנושא אודותיו הוא כותב. ומה בסוף? הבקיאים בעולם המחזה שישבו בקהל יגידו: "זה לא אמיתי". הלא בקיאים יאמרו: "זה מעניין. רואים שעשו פה תחקיר. אבל מה זה מעניין אותנו?"
"היכרות אינטימית" עם הדמויות תחקיר רציני הוא לא רק איסוף עובדות ומחקר. אין לזלזל בצד האובייקטיבי הזה, אולם על המחזאי להגיע "להיכרות אינטימית" עם דמויותיו. כמה אינטימית? כזאת כמו בין בעל ואשה? כמובן שלא, כי בכל זוגיות לפחות גבולות המחשבה מפרידים בין השותפים. אז לאיזו מידה של אינטימיות יש לשאוף? הכי אינטימית. כמו זאת שבין אלוהים וברואיו. אלוהים קורא את מחשבות בני האדם, איך ידע המחזאי לקרוא את המחשבות של דמויותיו?
אחרי תום התחקיר האובייקטיבי, על המחזאי לעבור לתחקיר "סובייקטיבי". עליו פשוט לשאול את עצמו פעם אחר פעם ביחס לנושא ולדמויות עליהם הוא כותב : "לו אני, זה שאינו קשור כלל לנושא הזה, נמצא בסיטואציה דומה – כיצד אני, עם הביוגרפיה הפרטית שלי, והמחשבות הפרטיות והכמוסות שלי – איך אני הייתי נוהג?" "אני, שאינני בלדר סמים כלל ועיקר ומעולם לא ראיתי בלדר סמים אמיתי, לאחר תחקיר מעמיק שבו הפכתי אבן על אבן והבנתי את אופי הפעילות שלהם – לו אני עצמי בלדר סמים, כיצד הייתי נוהג? איזה מין בלדר הייתי נהיה?"רק מענה מעמיק על השאלה הזאת יהפוך תחקיר אובייקטיבי נרחב ככל שיהיה, לרעיון שיעלה בראשכם, לתשתית מוצקה עבור יצירת אמנות.
חשוב לדעת:
במהלך הלימודים בתכנית להכשרת מחזאים, רוכשים המחזאים הצומחים במסגרתנו ארגז כלים לכתיבה הכולל: מיומנויות רבות והרגלי עבודה שיטתיים המאפשרים להפוך רעיון גולמי ליצירת אמנות..
כותב המאמר: אבישי מילשטיין : דרמטורג של תיאטרון בית ליסין,
במאי ומחזאי, מורה בבית הספר לכתיבת דרמה
