" לפני הכתיבה חשוב הרבה
אחרי הכתיבה מחק הרבה."
קרלוס הראר אלוולרז
הכתיבה- היא השלב האחרון בדרך ליצירת מחזה.
עד אותו רגע נפלא בו מוכן הכותב לשבת מול המחשב ולתת לדמויות לפעול ולדבר, עליו לעבור מסע ארוך ויסודי.
הכתיבה - ראשיתה בהולדת הרעיון.
מה אני רוצה להגיד? למה דווקא במחזה? מי יהיה הדובר הראשי שלי ודרך איזו דלת אני נכנס להרפתקה המסובכת הזאת הנקראת מחזה.
ישנן הרבה כניסות ולכל אחת חוקים משלה.
דרך האידאה המוסרית או חברתית
יש מחזות שנולדו דרך אידאה מוסרית או חברתית ועסקו בבעיות מוסר וחברה. כך שהן נולדו מהרעיון האידאי, וחיפשו במוחו של המחזאי את הדמויות שיביאו את הבעיה לבמה. יטפלו בה ויעוררו אותנו למחשבה.
אבי המחזות האלו היה איבסן, שמחזות המוסר שלו בנויות על דמויות מענינות ומורכבות המטפלות בבעיות חברתיות ומוסריות.
אביא רק דוגמא אחת מתוך כלל מחזותיו: המחזה "רוחות" המטפל במוסרניות הויקטוריאנית. סיפור של אלמנה המגלה לכומר את נוראות נישואיה, ובנה נושא מחלת העגבת מערער את חוקי החברה שבה לא יתכן שאדם שעומד באידיאל המוסרי יהיה נטול הגנה ממחלת מין. מחזה העוסק במשאת לבו של הפרט מול חובתו לחוקי החברה.
דרך הדמויות
דרך אחרת, מורכבת לא פחות, מעניינת ומאתגרת היתה דרכו של אנטון צ'כוב. הוא כתב דרך הדמויות שיצר, ודרך עולמן המיוסר בנה עולם שלם מלא סתירות, כאבים, געגועים וחלומות.
לדוגמא אזכיר את מחזהו "הדוד וניה" המביא את סיפורן של בני המשפחה המיוסרים, העוסקים בחלומות ,אכזבות,בתפיסת הזכרון והמודעות העצמאית ויוצרים עולם דרמתי, עמוס ומלא קונפליקטים פנימיים.
הבחירה באיזה שער לבחור כדי לספר את הספור הדרמתי שלנו היא אבן היסוד בכתיבה הדרמתית.
חוקי הז'אנר
שתי הדרכים, דרך הדמויות ודרך האידאות מובילות את הכותב להחלטה הבאה: באיזה ז'אנר יכתב המחזה שלו?
וכאן נפתחות אין סוף אפשרויות. לכל אחת מהן עקרונות משלה,
אבל כולן נשענות על אותו שלד מוצק המכיל דמויות אמינות וספור דרמתי מורכב.
רק אחרי שהאלמנטים האלו מטופלים כראוי אפשר להתחיל לכתוב ולמחוק.
