על כתיבה ועל כותבים טיפים לכתיבה, ומאמרים ניוזלטר מבית הספר לכתיבת דרמה ===============================================================
איך כותבים מחזה ?
מאת: יובל המון
כיצד הופכים רעיון אינטואיטיבי מבריק ליצירת אמנות ?
הדרך להפוך רעיון אינטואיטיבי מבריק ליצירת אמנות מחייבת היכרות ושליטה במספר טכניקות. בתחום הכתיבה האמנותית לסוגיה, היכרות עם מבנים ספרותיים ודרמטיים שונים חיונית.
גדולי היוצרים ובמיוחד אלה ששברו את הכללים והביאו חידושים לעולם, הכירו ושלטו בטכניקות היסודיות של האמנות בה הם עסקו. הם הכירו היטב את דרכי ואופני היצירה של קודמיהם ומתוך היכרות ושליטה בטכניקות המוכרות המציאו מבנים חדשים.
במאמר זה אסקור בקצרה את המבנה האריסטוטלי של כתיבת הדרמה.
הולדת הפואטיקה
אריסטו, שצפה באתונה בהצגת מחזהו של סופוקלס, "אדיפוס המלך", יצא ממנו נפעם ביותר. הוא הבין שכותב המחזה יצר, מעבר לסיפור המרתק, מבנה דרמטי.
הוא התחקה אחריו, ניתח והנחיל לעולם את החיבור הקרוי: הפואטיקה של אריסטו.
הבנת מבנה הטרגדיה "אדיפוס המלך", הוליכה את אריסטו לעבודת מחקר נרחבת ביותר, שבה עסק ביצירות ספרות שונות ובהן השירה והסיפור. לדרמה הקדיש את עיקר עבודתו.
חשיבות הפואטיקה - כללי
הפואטיקה שימשה במשך מאות בשנים ליצירת יסוד בביקורת הספרות והמחזאות האירופית. בתקופת הרנסנס המוקדם התייחסות אל הכללים של הפואטיקה כאל כללים מקודשים, שאין לערער עליהם. רק במהלך הרנסנס המאוחר ובמאות הבאות החלו לחללוק עליו ולהפסיק להשתמש בכלליו הנוקשים.
בכל מקרה, למרות התפתחותם של מבנים ספרותיים ודרמטיים רבים ומגוונים, נותרו היסודות שיצק אריסטו בפואטיקה אבני יסוד חשובים ביותר לכותבים ובהם:
(1) הטכניקות שבאמצעותן ניתן לרגש קהל:
(א) חיקוי המציאות (מימזיס), שהיא לפי אריסטו התחבולה והדרך ליצור
רגש אצל הצופה.
(ב) תהליך של זיכוך הרגשות ( קתרזיס), שיש להעביר את הצופה דרכו.
(ג) שימוש ברגשות החמלה והפחד:
החמלה - מוגדרת כתחושת רחמים על אדם טוב הסובל בשל כשל
שאינו באשמתו המלאה.
הפחד - תחושת החרדה הנובעת מאסון העומד להתרחש כתוצאה
מאותו כשל.
(2) רצף אירועים הגיוני ואמין :
אריסטו מדבר על ההכרחי והמסתבר. בהקשר לאיפיון דמויות ועלילה.
על כל המרכיבים והאירועים לנבוע באופן הכרחי או מסתבר זה מזה.
מסיבה זו הוא פוסל את השימוש בגורם חיצוני מחוץ לעלילה, המופיע
פתאום בעיתוי המתוזמן היטב, ומביא להתרת הסבך.
תחבולת "האל מתוך המכונה" , היתה פתרון נוח לחלק מהכותבים
בני זמנו, אך כיון שלא נבעה מרצף האירועים והעלילה שקדמה לה,
הוא שלל אותה והתייחס אליה כתחבולה מאולצת, לא מסתברת ולא
הגיונית.
האם הפואטיקה רלוונטית כיום, בעידן המודרני ?
עד היום העקרונות שהתווה אריסטו תקפים בכל הנוגע (א) לצורך של היוצר לרגש את קהלו (ב) לצורך לייצר הגיון פנימי עקבי ואמין בתוך היצירה.
(ואין זה משנה כלל באיזה ז'אנר היא נכתבת. אם "יש הגיון בתוך השיגעון", היצירה מתקשרת).
לפיכך, קיימת חשיבות גדולה לכך שכותב יכיר וישלוט במבנים הספרותיים והדרמטיים.
בהמשך המאמר אפרוס בפניך את המבנה האריסטוטלי של כתיבת הדרמה.
המבנה האריסטוטלי :
1) האירוע המשברי / המחולל: פורץ לחיי הדמויות , מטלטל אותן ואת האיזון שבחייהן השגרתיים.
זהו אירוע שרירותי הנכפה על הגיבור מבחוץ.
אירוע זה מתרחש לפני תחילת המחזה ועם הנתון/ הבעייה הזו
על הגיבור להתמודד.
2) תמונת הפתיחה:
תיאור הסיטואציה, זיהוי הגיבור ויצירת ההזדהות עימו.
3) המסע:
בעקבות האירוע המשברי / המחולל.
זהו הסיפור הדרמטי, לב היצירה.
הגיבורים לא ינוחו עד שימצאו פתרון לבעיה ולטלטלה שפקדה אותם.
מטרת הדמויות לאורך המסע להחזיר את הסדר על כנו או לייצר סדר
חדש בעולמם.
4) נקודות מפנה:
במהלך המסע מתרחשות נקודות מפנה. בנבדל המאירוע המשברי,
אלה אינן תלויות בגורם חיצוני, אלא נובעות מהעלילה עצמה או מאופייו
של הגיבור.
נקודת מפנה מספק לגיבור נתון חדש שמחייב אותו לשנות את תכניותיו
ולהמשיך את המסע באופן שונה מזה שתכנן קודם לכן.
5) חלוקה למערכות: נקודת המפנה הראשונה תסיים את המערכה הראשונה ותפתח את
המערכה השניה.
במערכה השניה - יניע המחזאי את הגיבור לעבר מטרתו, אך בה בעת
יציב מולו מכשולים. זוהי המערכה הארוכה ביותר. לקראת סופה תופיע נקודת המפנה השניה . זו מספקת לגיבור נסיון חדש המערער את עולמו
ומחייב אותו לבחור ולהתעמת. המערכה השלישית - מציבה את הגיבורים בפני הקונפליקט הדרמטי,
בפני שאלת היסוד של חייהם ושל היצירה. זוהי שיאה של היצירה.
הגיבור עומד בפני דילמה ובפני הכרעה בין דרכי הפעולה האפשרויות
להתרת הסבך.
בחירת הגיבור באחת מהאפשרויות מבהירה אם הגיבור עבר תהליך
של התפתחות ושינוי במהלך המסע או חזר לבחירותיו הקודמות
שלפני המסע. האם הוא מסיים את המסע בנקודה אחרת ממנה החל?
6) רגע השיא הזה מוביל לעימות האחרון. אם הגיבור השתנה, הוא ינצח
ויצליח. אם לא, הוא יפסיד ויכשל.
בטרגדיה - הגיבור אינו מסוגל להשתנות, נכשל במסעו ומביא אסון על
עצמו ועל קרוביו.
בדרמה - הגיבור משתנה, מצליח להתיר את הסבך ומביא להתרה.
7) הסיום: תפקידו לקשור בין הקצוות ולהחזיר את הקהל מהבדיון למציאות.
חשוב לדעת:
בית הספר לכתיבת דרמה מצייד את המחזאים הלומדים במסגרתו, ב"ארגז כלים" הכולל היכרות מעמיקה, עיונית ומעשית עם תבניות דרמטיות שונות ועם מיומנויות כתיבה רבות. רכישת טכניקות אלה מאפשרת להפוך רעיונות טובים ליצירות אמנות .
ההתנסויות המשמעותיות בתהליכי יצירה שבהם לוקחים חלק הכותבים שלומדים בבית הספר לכתיבת דרמה, הם המובילים אותם לצמיחה כמחזאים מקצועיים.
======================================
הכותב: יובל המון , מייסד ומנהל בית הספר לכתיבת דרמה.
